בהמשך לפוסט הקודם

בייסבול באנימה כללית

משחק הבייסבול, מעבר להיותו נושא למנגות וסדרות/סרטי אנימה רבים, מופיע במקומות רבים בתחום האנימה והמנגה

בייסבול, מהיותו הספורט הלאומי של יפן, מהווה חלק מתרבותה. הרבה יותר לדוגמא מכדורגל בישראל. קשה להתעלם מהנוכחות של הבייסבול ביפן ולכן ניתן למצוא כל מני אזכורים לבייסבול בהרבה מאוד סדרות אנימה שאינן קשורות לבייסבול בכלל. אם מדובר בסתם לראות ילדים משחקים בייסבול בפארק או שחלק מהדמויות הראשיות או המשניות חברות במועדון הבייסבול הבית ספרי, או שמשתמשים במטאפורות בייסבול או אמונות תפלות (למשל, לנודאמה מנודאמה קנטאבילה יש שק אדמה מאיצטדיון קושיאן כי כאילו זה אמור להביא מזל) וכו'. אבל לפעמים אפשר לראות איך משתמשים בבייסבול וברעיונות מתוך המשחק כמוטיב חוזר בסדרות שונות כדי להעביר רעיון. פורי קורי היא דוגמא טובה לכך.

פורי קורי (שאגב, היא אחת הסדרות היותר טובות שראיתי) היא סדרה שעוסקת בהתבגרות שאפשר למצוא את הבייסבול בה כמוטיב חוזר בכל הסדרה, אחיו הגדול של הגיבור הראשי של הסדרה עבר לארצות הברית כדי לשחק בייסבול. אפשר לראות את הגיבור הראשי מסתובב עם אלת הבייסבול של אחיו כבר מהרגע הראשון.

במהלך הסדרה משתמשים בבייסבול כדי להעביר רעיון. "אם לא תניף את המחבט שום דבר לא יקרה".

בבייסבול, יש שני אנשים שאחראיים על התקדמות המשחק. הראשון הוא המגיש (פיצ'ר). לפיצ'ר יש את הכי הרבה "כוח" להשפיע על המשחק ועל איך שהוא יזרום. עד שהפיצ'ר לא זורק את הכדור שום דבר לא קורה. הוא יכול להחליט אם לקחת את הזמן בין פיץ' לפיץ' ואם לזרוק ישר אחד אחרי השני. זה כוחו של הפיצ'ר.

השחקן השני הוא החובט (באטר). בסופו של דבר, כדי שהמשחק יסתיים על הבאטר לפעול. כדי להתקדם, כדי לתקוף, הוא חייב לחבוט בכדור. אחרת המשחק יתקע והפיצ'ר ינצח. ובפורי קורי מנסים להשתמש במטאפורה הזאת כדי להשליך על החיים האמיתיים וחייו של נאוטה המתבגר. הפיצ'ר, בחיים האמיתיים, הם החיים עצמם. כל פעם החיים זורקים עלינו דברים אחרים, עבודה, פיטורין, אהבה, אכזבה, פאסטבול, קרב בול, צ'יינג' אפ. ואנחנו החובטים, עלינו להתמודד עם מה שהחיים זורקים עלינו. כדי שמשהו ישתנה בחיים שלך אתה צריך להתמודד איתו. אתה צריך להניף את המחבט כדי לחבוט בכדור.

באנימה הרבה פעמים משתמשים בבייסבול כדי לישב מחלוקות בין אנשים שונים או בין גופים שונים או כדי לנסות לפתור סכסוכים בצורה קצת יותר ידידותית או כדי 'לשחרר קיטור', דרך ספורט. כמו למשל ביוגי או, ששני אנשים רבים האחד אומר לשני "בוא נגדי דו קרב!" או משהו כזה.

למשל, בקלאנאד, כשטומויה בא לבקש מאקיו משהו, אקיו אומר לו שקודם הוא צריך לחבוט בכדור שהוא זורק ואחר כך הוא יקשיב לו.

או בדנפה אונה טו סיישון אוטוקו, יש מחלוקות בין העיר ואזור הקניות, שמופרדים על ידי נהר. וכך פעם בכמה זמן הם מארגנים משחקים בין שתי הקבוצות.

בסרט "הנערה שקפצה בזמן" (טוקי או קאקרו שוג'ו) משתמשים בבייסבול בצורה סימבולית כמוטיב חוזר לכל אורך הסרט. מאקוטו הגיבורה ושני חבריה הבנים נוהגים לשחק במן משחק בייסבול לכל אורך הסרט. המשחק מציג בצורה סימבולית את החברות שלהם. את הצורך של השלושה להישאר ביחד. לפי הפוזיציות של האנשים אפשר לראות מי בדיוק נמצא במרכז הסרט ומה מערכת היחסים ביניהם. מי מביניהם שמשחק כחובט, מי כפיצ'ר ומי יחסית נשאר בצד כפילדר. וברגע שמשהו משתנה באינטראקציה בין הדמויות ישר גם המשחק עצמו משתנה, אם מישהו לא מגיע המשחק מתפורר. השימוש דווקא בבייסבול בתור המוטיב הוא מעניין, שהרי משחק בייסבול מצריך הרבה שחקנים יחסית. אחת הסיבות לדעתי שבחרו בבייסבול לייצג את המוטיב בסרט הזה היא בגלל שקודם כל, מדובר בספורט הפופולארי ביותר ביפן והוא מלווה את היפנים בשגרת חייהם יותר מכל ספורט אחר, סיבה שניה היא שמצד אחד מנסים להחצין את אופי ה"טום בוייות" של מאקוטו בכך שהיא משחקים בספורט "גברי" עם בנים (כמו שכבר אמרנו, בנות לא משחקות בקושיאן!) והוא עדיין ספורט נוח יחסית. מאחר ואת רוב המשחק מבלים ב"טיים אאוט" יש הרבה זמן לדמויות לדבר ביניהן ולקדם את העלילה בו בזמן. סיבה שניה היא שבזכות התפקידים המוגדרים בו מראש, ניתן בקלות לתת פוקוס לדמויות מסוימות בתוך השלישיה מעצם הגדרת התפקידים. הפיצ'ר והבאטר הם השחקנים הראשיים במשחק והם מקדמים את המשחק, בעוד שהפילדר מסייע להם מהצד.

בייסבול, כמו שציינתי מקודם, הוא משחק עם המון חוקים, חלקם מצחיקים וחלקם משונים,

בסמוראי צ'אמפלו, סדרה שהיא בין היתר סדרת סלאפסטיק, עשו פרק בייסבול בו הם משתמשים בכל מני אלמנטים שונים וחוקים כאלה שלא רואים במשחק בד"כ. למשל, להעלות כלב כחובט, מאחר שהסטרייק זון הוא מרחב יחסי לחובט, הסטרייק זון של הכלב ממש קטן והפיצ'ר לא מצליח לזרוק לסטרייק זון. או שלמשל כאשר רץ עובר רץ אחר בזמן הריצה הוא נפסל. ואחת הדמויות בסדרה שהוא ממש מהיר פשוט רץ מהר ועקף את הרץ השני.

יש הרבה סדרות שאינן ספורט נוספות שאפשר למצוא בהן אלמנטים על בייסבול, כמו קימי ני טודוקה בה שני הבנים של החבורה משחקים בייסבול, לבל E בה אפשר לאמוד כמה פופולארי בייסבול בית הספר ביפן, ארקאווה אנדר דה ברידג' ואנג'ל ביטס בהם יש פרקי בייסבול, ניצ'יגו בה אפשר למצוא פיסות קטנות של בייסבול מדי פעם, סקסי קומנדו בה יש ארק שלם המוקדש לבייסבול, ואם כל זה לא מספיק לכם, הרי שאפילו במלנכוליה של סוזומיה הארוהי יש פרק בייסבול. איתה אפשר להתווכח?

לסיכום, AMV קצר שידידי משכבר הימים הכין על בייסבול באנימה. להורדה לחצו כאן

חלק מתוכן ההרצאה שהעברתי בכאמ"י – "בייסבול באנימה ומנגה" – סדרות בייסבול

בייסבול באנימה ומנגה

מאחר ובייסבול הוא נושא מאוד אהוב ביפן, ניתן לראות את ההשפעה של הבייסבול בהרבה סדרות באנימה ומנגה, בין אם מדובר בסדרות על בייסבול או לא.

בסדרות שהנושא שלהן הוא בייסבול, כמעט תמיד הסדרות תתמקדנה בבייסבול בית ספר. ליפן, בייסבול בית ספר מייצג את הנעורים, את השאיפה להשתפר, את האחדות הקבוצתית ואת רוח הספורט. לכן גם הרבה יותר קל לגרום לקורא להתחבר לרגשות האלו שבייסבול בית ספר מנסה להעביר. לי יצא לראות רק שתי סדרות שמתעסקות בבייסבול מקצועני, מייג'ור ו-וואן אאוטס, וארחיב עליהן בהמשך.

בנוסף, מאחר ובייסבול הוא גם ספורט קבוצתי וגם אינדיווידואלי, הדבר יכול לשמש ככלי לפיתוח דמויות. ניתן להתמקד על כל דמות בנפרד ברגע אחד, וברגע האחר לראות איך כולם משתלבים ומתפתחים יחדיו.

יש שני מוטיבים עיקריים ב סדרות שהנושא שלהן הוא בייסבול, בשביל הנוחות, נקרא לראשון "שונאן בייסבול" ולשני "שוג'ו בייסבול".

"שונאן בייסבול" – הגיבור הוא ילד/נער שמנסה להשתפר ולהיות שחקן יותר טוב ולקחת את המועדון, שהוא בד"כ ינסה להקים בבית ספר אנונימי, לקושיאן.

 בהרבה מקריםההגיבור יהיה הפיצ'ר. סדרות אלה מנסות בד"כ להעביר את רוח הנעורים שבבייסבול בית ספר, את החשיבות של העבודה כקבוצה ויצירת חברים דרך בייסבול, את הרצון והנחישות להשתפר ולנצח את היריבים שלך ואת האהבה למשחק, לכן הן מאוד מזכירות את ז'אנר השונאן. סדרות שאפשר למצוא בהן את המוטיב הזה הזה הן: מייג'ור, אואוקיקו פוריקבוטה, H2, קרוס גיים, דיימונד נו אייס, סטרייפ בלו, האנאגאטה וכו'.

"שוג'ו בייסבול" – כשעשיתי מחקר לקראת ההרצאה הזאת וחיפשתי כל מני מנגות בייסבול, גיליתי להפתעתי שיש הרבה מאוד מנגות שמדברות על בנות שלא יכולות לשחק בייסבול.

בתחרויות של בייסבול תיכון ביפן יש איסור על השתתפות של בנות בגלל ההפרשים ביכולת הפיזית בין הבנים לבנות בגיל ההתבגרות. עד התיכון בנות יכולות לשחק עם בנים. גם בליטל ליג. ומאחר שבייסבול הוא הספורט הלאומי של יפן יוצא שלא מעט בנות גדלות כ"יאקיו באקה" ויש לא מעט בנות שעד התיכון מתחרות עם הבנים ואפילו עולות מעל חלקם ברמה, וכשהן מגיעות לתיכון אין להן אפשרות לשחק בקושיאן. אז חלקן מתחילות לשחק סופטבול, שהוא משחק שדומה לבייסבול אבל פחות אגרסיבי, עם כדור יותר גדול ומגרש יותר קטן, חלקן הופכות להיות מנג'ריות, שתפקידן הוא בד"כ לדאוג ללוגיסטיקה של מועדון הבייסבול, חלקן ממשיך להתאמן עם הבנים למרות שהן לא יכלו לשחק במשחקים רשמיים, וחלקן פשוט פורשות ומפסיקות לשחק.

דוגמא לסדרות שיש בהן את נושא ה"שוג'ו בייסבול" הן קרוס גיים, אואוקיקו פוריקבוטה, מושידורה, קוקו קיוג'י זאווה סאן, סטרייפ בלו ועוד.

הנה כמה סדרות בייסבול שוות צפייה:

מייג'ור

  אני אגיד את זה ממש בתמצות כדי להימנע מספויילרים. בגדול, מייג'ור מספרת על הונדה גורו ילד קטן ששואף להיות פיצ'ר בליגה המקצוענית כמו אביו, הונדה שיגורו, על הקשר של שניהם דרך בייסבול ועל התלאות והאימונים של גורו בדרכו להשתפר ולהיות מקצוען.

 מייג'ור מתחילה כסדרת דרמה רצינית על רקע בייסבול וממשיכה כסדרת "שונאן בייסבול" קלאסית עם גיבור ששואף להיות חזק יותר כדי להגיע למטרה שלו (להיות שחקן בייסבול מקצועי).

 מייג'ור הייתה סדרת הבייסבול הראשונה שאני ראיתי, היא מאוד כיפית לצפייה בעונות הראשונות ואפשר להנות ממנה גם בלי לדעת שום דבר על בייסבול בכלל. לדעתי היא לפעמים קצת מוגזמת בצורה של היכולות של השחקנים שלפעמים נראים קצת כמו "סופר פאוורז" והיא דיי פשטנית בגישה שלה לבייסבול, אבל היא עדיין סדרה שאני מאוד ממליץ לראות, לפחות את העונה הראשונה, ובמיוחד אם אתם לא כל כך מכירים בייסבול או סדרות בייסבול אחרות. אך אם לא נהנתם ממנה, זה בכלל לא אומר שלא תהנו מסדרות אחרות.

מייג'ור נגמרה ממש לא מזמן ויש לה 6 עונות.

אאוקיקו פוריקבוטה

 מיהאשי רן הצטרף למועדון הבייסבול של תיכון נישיאורה, מועדון חדש המורכב ובו רק כמה תלמידים חדשים ומאמנת אישה, לאחר שעזב את בית ספרו הקודם, מיהושי, למרות שהיה הפיצ'ר הפותח שם. הבעיה היא שמיהאשי היה ה"אייס" בבית ספרו הישן בגלל שסבו היה המנהל, או לפחות כך חבריו לקבוצה ששנאו אותו אומרים כך מיהאשי הפך להיות חסר בטחון עצמי לגמרי ביכולתו כפיצ'ר. אבה טאקאיה, הקאצ'ר של נישיאורה, רואה את היכולת הגלומה במיהאשי ומאמין שבעזרת היכולת של מיהאשי וההובלה שלו, יוכלו השניים לקחת את הקבוצה לקושיאן.

 אואוקיקו פוריקבוטה היא סדרת בייסבול מאוד אנושית ומציאותית. המשחקים מפורטים בצורה עמוקה ואינטיליגנטית ככה שממש אפשר להרגיש את המשחקים מקרוב, בין היתר הודות לעובדה שלמנגקה של הסדרה יש תואר בפסיכולוגיה עם התמחות בפסיכולוגיית ספורט וגם שיחקה בייסבול בצעירותה. כל קאסט הדמויות ולא רק הגיבור הראשי עמוק ואמין והאינטרקציה בין כולם מבוצעת בצורה מצויינת. ובנוסף היא גם נאמנה מאוד למנגה.

 מצד אחד באואוקיקו פוריקבוטה יש מימד של "שונאן בייסבול", יש שם גיבור שמנסה לחזק את היכולות שלו כדי להגיע גבוה, אבל הצורה שהדבר מבוצע היא בעלייה הדרגתית ולא ב"למידת טכניקה סודית חדשה" וכו'. גם שרוב הדברים בהם מיהאשי מתחזק הם בעיקר מבחינה פסיכולוגית ומבחינת החיבור שלו עם שאר חברי הקבוצה ולא ביכולתו הגופנית כפיצ'ר.

 ומצד שני באואוקיקו פוריקבוטה יש גם את המימד של "שוג'ו בייסבול", עם המאמנת מומואה מריה שבעבר הייתה שחקנית סופטבול ולאחר מכן גם המנג'רית של קבוצת הבייסבול של התיכון שלה, ועם המנג'רית הנוכחית צ'יו שינואוקה, שגם היא הייתה שחקנית סופטבול טובה מאוד בחטיבה (ושפיצית על באופן כללי). יכול להיות שזה בגלל שהמנגקה של הסדרה, היגוצ'י אסה, שיחקה סופטבול בעצמה בתיכון שלה. רק שפה הדברים האלה דיי עוברים 'בין השורות' ולא בצורה מובלטת כמו בסדרות אחרות בהן מתעמקים בפרטים כאלה.

 פרט טריוויה מעניין: התיכון בו היגוצ'י אסה למדה נקרא "אוראנישי", שהוא אנגרמה ל'נישיאורה' שהוא שם התיכון במנגה. וכנראה התיכון בו למדה מהווה כהשראה למנגה אואוקיקו פוריקבוטה.

אואוקיקו פוריקבוטה היא בקלות סדרת האנימה האהובה עלי ביותר ואני ממליץ בחום לראות אותה. יש לה שתי עונות בינתיים ואני מקווה שיהיו עוד כמה שיותר מהר!

וואן אאוטס

 וואן אאוטס (שעלייה עבד אותו צוות שעבד על אקאגי וקאיג'י למי שמכיר) היא סדרה קצת שונה מקודמותיה. קודם כל, לא מדובר על תלמידי בית ספר ועל קושיאן כי אם על הליגה המקצוענית ביפן. שנית, שלא כמו ברוב סדרות הבייסבול המדברות על נעורים, רוח הספורט, השאיפה להשתפר וכו', בוואן אאוטס משתמשים בבייסבול ככלי להעביר סדרה על הימורים ומאבקים פסיכולוגיים. וואן אאוטס מדבר על טוקוצ'י טואה, פיצ'ר… שונה, שחתם על חוזה דרקוני ובלתי אפשרי עם הבעלים של הקבוצה, שמנסה לעשות הכל כדי להפיל את טואה. וטואה משתמש במורכבות החוקית והפסיכולוגית שבבייסבול כדי להיאבק בבעלים של הקבוצה.

וואן אאוטס היא סדרה מצויינת ואני ממליץ עליה בחום.

 קרוס גיים

קרוס גיים בגדול היא קודם כל סדרת דרמה לפני שהיא סדרת בייסבול. אבל גם בנושא הבייסבול יש לה לא מעט דברים להגיד. אחד הדברים היותר חשובים שאני רואה בסדרה קרוס גיים היא הנגיעה בנושא של "בנות בקושיאן". בקרוס גיים יש בת שהיא פיצ'רית ושחקנית מצויינת אבל היא לא יכולה לשחק בייסבול בתיכון בגלל החוק שבנות לא ישתתפו בתחרות. היא בכל זאת מצטרפת למועדון הבייסבול הבית ספרי שלה ומתאמנת עם הבנים כי היא עדיין חיה ונושמת את המשחק. יותר מאוחר בסדרה יש נגיעה יותר רחבה בנושא ואפילו יש טרייאאוטס לקבוצת בייסבול צעירה לנשים שתייצג את יפן בעולם.

קרוס גיים, למרות שהיא סדרת דרמה ויש בא אלמנטיים קלאסיים של "שונאן בייסבול" בעיניי היא מייצגת את ה"שוג'ו בייסבול" בצורה הרבה יותר יפה מהרבה מאוד סדרות אחרות, ודווקא הקונטרסט בין השונאן בייסבול והשוג'ו בייסבול בסדרה זה מה שיוצר את קסמה.

 טאישו יאקיו מוסומה

הסיפור מתרחש בשנת 1926. בתקופה בה היה הבדל גדול בין המינים ושיוויון הזכויות עדיין היה חלום רחוק, עלמה צעירה בת 14 מחליטה לפתוח קבוצת בייסבול לאחר שנאמר לה ע"י ארוסה שמשחק בייסבול ש"בייסבול זה משחק לגברים ונשים צריכות להפוך לעקרות בית במקום ללמוד בבית ספר" כדי להעמיד אותו על טעותו.

הנושא, התקופה והאווירה של הסדרה כולם מעצימים מאוד את הנוכחות של הנושא "שוג'ו בייסבול" בטאישו יאקיו מוסומה. למרות שלא בדיוק מדובר על קושיאן ועל איסור של השתתפות של בנות עדיין מראים את המאבק של הבנות ב"סטנדרטים" וב"מקובלויות" של אותה תקופה כדי להראות שהן יכולות להיות יותר טובות מבנים.

הבחירה בבייסבול כדי להעביר את הנושא היא בחירה מעניינת, מעבר לעובדה שזה הספורט הפופולארי ביפן, בבייסבול לא בהכרח ה"חזק" הוא מי שינצח, בייסבול מורכב מהרבה אספקטים שונים וניתן לשחק אותו בכל מני דרכים. לא בהכרח כוח פיזי מכריע את המשחק. הבנות בונות אסטרטגיה ומשתמשות כל אחת בכישורים המיוחדים שלה כדי לנצח באספקטים שונים של המשחק וכך בעצם לנצח את הבנים. וזה אפשרי כי כזה הוא בייסבול.

 כיף לראות.

זאווה סאן

זאווה סאן היא מנגה קצת שונה, היא לא מתעסקת ברצונות או השאיפות של הדמות הראשית ובעצם כל המנגה (שעוד לא נגמרה) מתוארת כאילו בעיניי אנשים שונים המסתכלים על הדמות הראשית מהצד. הדמות הראשית, זאווה סאן, היא בחורה רגילה שאוהבת מאוד בייסבול (וגם טובה בזה), אך לא יכולה לשחק במשחקים רשמיים בתיכון שלה. ובכל זאת, זאווה סאן בוחרת שלהמשיך להתאמן עם הבנים במועדון הבייסבול בבית הספר שלהם.

הסדרה מציגה בצורה דיי יפה את הצורה בה החברה מסתכלת על בנות שמשחקות בייסבול בתיכון.

בקרוב אפרסם את חלק נוסף ואחרון מההרצאה, בייסבול באנימה ומנגה כללית.

ביום חמישי האחרון העברתי הרצאה בכאמ"י 2011 בנושא בייסבול באנימה ומנגה. תוכן ההרצאה התחלק לכמה נושאים:

1) מה זה בייסבול ואיך משחקים

2) בייסבול ביפן וקושיאן

3) בייסבול באנימה ומנגה וסדרות בייסבול

4) בייסבול באנימה ומנגה כלליות

5) בייסבול בארץ

בינתיים, הנה לינק להורדה ממדיה-פייר / אפלודד של המצגת שהוקרנה בכנס עם מעט שיפורים ולינקים.

והנה לינק להורדה ממגה-אפלוד של חלק גדול מההרצאה שצולם בוידאו.

תודה לכל מי שהתעניין, בא והקשיב. אפילו כשההרצאה הייתה במקביל לתחרות הקוספליי. מקווה שנהנתם. אשמח לשמוע תגובות וביקורת.

היום, שבת, ב9:30 בבוקר לפי שעון טוקיו (או 3:30 בלילה בשעון ישראל) התקיים גמר אליפות הקיץ של בתי הספר התיכוניים של יפן בבייסבול, או בשמה הידוע יותר: נאטסו נו קושיאן (או, קושיאן קיץ) בה התחרו ביה"ס אאומורי קוסיי וביה"ס ניצ'י דאי סאן על האליפות.

קושיאן קיץ היא אחת משתי התחרויות המרכזיות לבתי ספרי תיכוניים ביפן (השניה מתרחשת באביב) והיא הדובדבן של הקצפת של תחרויות בתי הספר התיכוניים בבייסבול. 49 בתי ספר שונים מנציגות של כל אזור ביפן (כשיש שניים מטוקיו ושניים מהוקאידו) מתמודדים כדי להגיע לגמר שנערך באיצטדיון 'קושיאן' של קבוצת הבייסבול המקצוענית 'האנשין טייגרז' ולזכות באליפות ובתהילה.

איצטדיון קושיאן של ה'האנשין טייגרז'

הטורנירים של הקיץ והאביב נהנים מפופולארית שווה לליגה המקצוענית (ואולי אפילו יותר) וזוכים לסיקור רחב בתקשורת. משחקי הגמר משודרים בטלוויזיה ובאינטרנט והשחקנים שמככבים בקושיאן משיגים מעמד של סלבריטאים של ממש.

הרמה גם היא מאוד גבוהה. ההופעה בקושיאן פותחת את הדלת לזירה המקצועית לשחקנים שמככבים בה. הרבה סקאוטרים (מגייסי שחקנים) מחפשים את השחקנים הבולטים בטורנירים ומגייסים אותם לקבוצות החזקות שבליגה המקצועית. בין השחקנים המקצועיים שבלטו במיוחד בקושיאן ניתן למצוא את גם את דאיסקה מאטסוזאקה, איצ'ירו סוזוקי והידקי מאטסוי, ששלושתם כיום משחקים במייג'ורז בארה"ב.

קושיאן מהווה גם כזירה הגדולה ביותר שרוב שחקני הבייסבול בבתי הספר התיכוניים יכולים לחלום להגיע אליה. הרי שרק קומץ ממשיכים לזירה המקצועית. כדי להגיע לשם השחקנים משקיעים את כל כולם במשך חיי התיכון שלהם, יום יום, באימונים מפרכים וקשים המכלים את רוב זמנם. לכן גם המון רגשות מעורבים במשחק, וזו גם חלק מהסיבה שקושיאן כל כך פופולארי ביפן. הוא מייצג את רוח הנעורים והעבודה הקשה. שלא כמו בליגה בה יש יותר ממאה משחקים בעונה, בקושיאן אם הפסדת, נגמר. לכן המשקל של כל משחק הרבה יותר גדול. לכל משחק המון תקוות, המון אכזבות והמון דרמה.

במשחק הגמר שנערך היום ניצחו ביה"ס ניצ'י דאי סאן מטוקיו את אאומורי קוסיי בתוצאה 11 – 0.  שני הפיצ'רים הגישו מצויין בהתחלה, אבל באינינג השלישי, האייס של קוסיי, אקיטה, זרק סליידר קל באמצע הפלייט וכתוצאה מכך חבט טאקאיאמה מניצ'י דאי סאן קו הום ראן של 3 ריצות לסנטר פילד  לאחר שהגיעו שני רצים אל הבסיסים בעקבות טעויות של ההגנה. מכאן הקצב הוכתב ע"י ניצ'י דאי סאן קו. האייס של ניצ'י דאי סאן קו, יושנאגה, זרק משחק שלם יוצא מן הכלל בו לא ויתר אפילו על ריצה אחת וויתר על 5 היטס בלבד כשלקינוח,  עשה סטרייקאאוט לחובט האחרון וכך סיים את המשחק בטופ האינינג התשיעי. אמנם המשחק היה חד צדדי מאוד, אבל שתי הקבוצות שיחקו יפה והיה משחק שווה צפייה.

תוצאת המשחק

ניצ'י דאי סאן קו המשיכו להתקיף לאורך כל המשחק, הם הכניסו ריצה נוספת באינינג החמישי, חמש ריצות נוספות באינינג השביעי שבמהלכו הוחלף אקיטה, האייס של קוסיי, לאחר שויתר על 4 ריצות, ושתי ריצות נוספות באינינג השמיני. וכך חתמו ניצ'י דאי סאן קו את המשחק בתוצאה 11 – 0.

Click here to view the embedded video.

סוף המשחק

ולסיום, כמה סרטונים נוספים מתחרויות קושיאן

Click here to view the embedded video.

Click here to view the embedded video.

Click here to view the embedded video.

נתראה באביב

נושא החודש של טבעת האנימה החדשה הוא 'פרויקטים שאפתניים'. לאחר שקראתי את הפוסט של אורי והפוסט של עומר הוא הפינלגר (ולאחר שדרור דחק בי, כהרגלו) אמרתי, טוב. בוא נכתוב משהו על הפרויקט שלי.

הרעיון לפרויקט עלה במוחי בסוף 2008 (11 בדצמבר, ליתר דיוק) כשנסעתי באוטובוס מאילת לירושלים כהרגלי בקודש וכנראה שיחקתי בדיאס (או ישנתי, בכל זאת 4 וחצי שעות נסיעה).

אני כבר לא זוכר מה היה הטריגר, בכל זאת זה היה מזמן, אבל פתאום עלה במוחי רעיון: לבנות את הויז'ואל נובל העברי הראשון בעזרת חברי קהילת אנימה4. לא משהו מסובך וארוך, אבל ויז'ואל נובל לכל דבר.

הרי יש לפחות 3 מתכנתים מנוסים בקהילת אנימה4 שעבודה על התוכנה קטנה עליהם, יש גם מישהי שתוכל לצייר את המשחק, אני יכול לכתוב את המוזיקה,וכמה אנשים יכתבו את הסיפור. כל אחד יעשה את שלו ונצעיד את זה הלאה.

התגובה הראשונית שקיבלתי היא "הבעיה הראשונה ברעיון שלך, הוא שבשבילו צריך לעבוד".

…

אז התוכנית שלי לא הלכה כמתוכנן. האדם שהתנדב לכתוב את הסיפור ויתר באותה קלות שהוא התנדב למשימה ומחוסר ברירה נאלצתי לקחת על עצמי את תפקיד כתיבת הסיפור.

גם את מלאכת בניית התוכנה לקחתי על עצמי וזה דווקא משהו שנהנתי לעשות, אבל גם זה נתקל בקשיים קלים – בעיקר בחוסר מוטיבציה לעבוד על התוכנה ולהעלות אותה שלב מתוכנה בסיסית למוצר מוגמר- וזה מאחר שאין באמת סיפור שאותו ניתן לגולל.

מלאכת הציור נדחתה מאחר ואין מה לצייר כל עוד אין סיפור וכך גם כתיבת הפסקול שהרי צריכה להיות מותאמת למצבים המתוארים בסיפור.

ולמרות זאת, לאחר כמעט שלוש שנים (וואו!) מהעלאת הרעיון דווקא קיימת התקדמות בתהליך:

1) ברמת התוכנה  -

למרות שהיא אינה מוצר מוגמר אכן בניתי תוכנה שמסוגלת לקרוא סקריפטים , לכתוב טקסט, להשמיע מוזיקה ולהציג תמונות על המסך. זה אולי לא הרבה, אבל הבסיס לתוכנה קיים ועובד.

2) ברמת הסיפור -

יש תבנית כללית לסיפור. הסינופסיס קיים. החילוק לסצנות קיים ואפילו יש איזה תסריט לסצנה או שתיים. הבעיה העיקרית שלי היא שאני לא סופר ולא תסריטאי. איני יודע לכתוב ואיני נהנה מזה, ולכן הייתי מעדיף להשאיר את המשימה בידיו של מישהו שכן. נכון לכרגע – לא נמצא אדם כזה וזו הבעיה הכי גדולה בפרויקט.

3) ברמת הציור -

יש בחורה מוכשרת שמוכנה להתגייס למשימה כשיהיה משהו שניתן לעבוד איתו – (יענטו סיפור), ויש כמה סקצ'ים ותיאורי דמות ונוף קיימים.

4) ברמת הסאונד - 

קיימות מספר מנגינות ומוטיבים ברמת הסקץ' בשביל המשחק.  גם נושא זה לא הוזנח. יש עם מה לעבוד ויש גם מי שיעבוד על זה (אנוכי, במקרה.)

בקיצור, הפרויקט אמנם קצת קפוא כרגע ולא מתקדם, אבל אני מקווה שמתישהו בעתיד, בעיקר בעזרתכם,  גם אם הוא לא יהיה הראשון, יהיה באפשרותי להציג לקהילה ויז'ואל נובל עברי מקורי.

אז אם הרעיון מצא חן בעיניכם ואתם רוצים לעזור בדרך זו או אחרת (במיוחד בתחום כתיבת הסיפור!) אתם יותר מוזמנים לשלוח לי מייל .

תודה מראש

נ.ב אם אנחנו כבר במעמד הזה ומדברים על פרוייקטים, אז רציתי להזכיר את חברי עידו, סבינה  (ודרור, שלמרות נוכחותו הגדולה באינטרנט אין לי משהו לקשר אליו) מקהילת אנימה4 שעומלים יום יום על תרגום מנגה חדשה בשם 'הארו פוליש' בנושא איאיידו מיפנית לאנגלית (וחשוב לציין גם שהם הקבוצה היחידה כרגע שמתרגמת את המנגה).

הנה קישור לבלוג הבית שלהם שם תוכלו למצוא לינקים להורדת פרקים מתורגמים וקישורים לקריאה אונליין. בנוסף אקשר אליהם באופן קבוע בתפריט הבלוג שלי. מקווה שתהנו מהמנגה!

אז ככה, אני מתכוון להרים הרצאה לכאמ"י הקרוב, שיתרחש ב25.8.11 ברשל"צ בנושא "בייסבול באנימה ומנגה".

מאחר ורבים האנשים בארץ שאינם מכירים את משחק הבייסבול, החלטתי לחסוך בזמן ולהכין מדריך קצר המסביר את הקווים הכלליים של המשחק ואת חוקיו הבסיסיים, כדי לאפשר למי שיבוא להרצאה להרגיש קצת יותר בעניינים. לא חובה לקרוא את המדריך מאחר ואני אסביר את הנושא בהרצאה, אבל זה בהחלט יכול לעזור להבין את ההרצאה יותר לעומק.

אז קודם כל, מה זה בייסבול ואיך משחקים?

קצת רקע:

בייסבול הוא הספורט הלאומי בארצות הברית. הליגה הבכירה בארה"ב, הMLB (או המייג'ורז), מחולקת לשתי ליגות. הנאשיונל ליג והאמריקן ליג. עונת בייסבול היא בין אפריל לאוקטובר כאשר באוקטובר יש את סדרת הגמר בה אלופת האמריקן ליג ואלופת הנאשיונל ליג משחקות אחת נגד השניה בסדרה של 7 משחקים. בשנה שעברה (2010) זכו באליפות הסאן פרנסיסקו ג'אינטס מהנאשיונל ליג ששיחקו נגד הטקסס ריינג'רס מהאמריקן ליג.

בגדול, בייסבול, הוא משחק קבוצתי המשלב אלמנטים שונים של חבטה בכדור, תפיסת כדור, זריקת כדור וריצה. המטרה שלו היא לחבוט בכדור שנזרק ולעשות הקפה שלמה כדי לקבל נקודה. למרות שבייסבול הוא משחק קבוצתי, יש דגש מאוד גדול על יכולות אידיווידואליות של כל שחקן ושחקן, וכל שחקן בכל תפקיד יכול להיות כוכב.

למשחק בייסבול אין מגבלת זמן. אורכו 9 סיבובים (inning באנגלית) המחולקים לשניים, כשבכל חצי סיבוב כל קבוצה עושה רק דבר אחד, או התקפה, או הגנה. אורכו של חצי סיבוב נמשך עד ששלושה שחקנים מהקבוצה ההתקפית נפסלים. יש כל מני דרכים שונות לעשות זאת ונדון על חלקן בהמשך.

בנוסף, המשחק עצמו מחולק למקטעים קטנים של משחק, כמו למשל בפוטבול ולא כמו בכדורגל.

במידה ויש תיקו לאחר 9 סיבובים, לפי חוקי המשחק, ניתן להמשיך לסיבובים נוספים.

בהתקפה:

עולה שחקן מהקבוצה המתקיפה בתורו לעמדת החובט. שם הוא מחכה שהמגיש (פיצ'ר) של הקבוצה היריבה יזרוק לו כדור שהוא יוכל לחבוט בו בגבולות המגרש ככה שלא יתפסו אותו באוויר והוא יספיק לרוץ לבסיס הראשון (הנמצא מימינו)  לפני שיספיקו שחקני ההגנה לזרוק את הכדור לבסיס שחקן הגנה אחר (במקרה זה, first baseman) שנוגע בבסיס הראשון. במידה וחבט טוב ייתכן והוא יספיק לרוץ יותר בסיסים.

לאחר שהחובט… חובט, הוא נשאר על הבסיס אליו הגיע והופך לרץ ותפקידו הוא להתקדם כמה שיותר בסיסים (בד"כ רץ יתקדם כשהחובט הבא יחבוט כדור בגבולות המגרש, אבל לא רק.) והמטרה העיקרית של כל רץ היא להגיע ולגעת לבסיס הבית לאחר שעשה הקפה שלמה כך שקבוצתו תוכל לקבל נקודה.

בהגנה:

במשחק ההגנה יש לקבוצת בייסבול 9 שחקנים:

המגיש (פיצ'ר) – השחקן החשוב ביותר בקבוצה (ולכן מקבל דגש מרכזי בהרבה סדרות אנימה ומנגה). תפקידו לזרוק לחובט, מיד אסביר באילו תנאים.

התופס (קאצ'ר) – ה"מנהל" של ההגנה במהלך המשחק. תפקידו לתפוס את זריקותיו של המגיש, להגן על בסיס הבית ולנהל את משחק ההגנה.

שחקני האינפילד – בסיס ראשון, בסיס שני, שורטסטופ ובסיס שלישי. כל אחד מגן בגזרתו

שחקני האאוטפילד – שמאל, מרכז, ימין. כל אחד מגן בגזרתו

מהלך המשחק:

כשחובט עולה לחבוט, זה נקרא at-bat וזה המהלך המרכזי במשחק בייסבול. למגיש יש כמה דברים שהוא יכול לעשות במהלך at-bat הראשון, לזרוק לסטרייק זון. הסטרייק זון הוא מן תחום תלת מימדי דמיוני הנראה כך ואלו החוקים שלו:

המטרה של המגיש בעצם, הוא לזרוק כדור שיעבור באיזור הזה בלי שהחובט יחבוט, או שהחובט יחבוט ויפספס. אם המגיש הצליח לעשות את זה, הוא מקבל נקודת הכשלה (סטרייק). לאחר 3 סטרייקים החובט נפסל וזה נקרא סטרייקאאוט.

אם המגיש זרק כדור שלא עבר בסטרייק זון והחובט לא ניסה לחבוט, זוהי הגשה לא מוצלחת (בול) (במידה והוא ניסה לחבוט ולא הצליח זה סטרייק). לאחר ארבעה בולים החובט רשאי ללכת לבסיס הראשון.

סטרייקאאוט היא לא הדרך היחידה לפסול חובט. אם החובט חבט כדור שנתפס באוויר בלי שהוא פוגע ברצפה, זו פסילה. אם נחבט כדור והכדור נתפס ע"י ההגנה ונזרק לבסיס ראשון לפני שהחובט דרך שם, זו פסילה. אם שחקן הגנה נוגע בשחקן התקפה עם הכפפה כשהכדור בתוכה כששחקן ההתקפה לא נוגע פיזית בבסיס, זו פסילה.

לפיצ'ר יש כל מני דרכים לנסות להערים על החובט, עם שינויי מהירויות הזריקה, מיקומים קשים, כדורים מסובבים ועוד. כל הדברים האלה, בשילוב עם זמן תגובה מאוד קצר (ברמות סבירות מדובר על זמן תגובה של פחות מחצי שניה!  וברמות הגבוהות אפילו פחות!) גורמים למלאכת החבטה להיות קשה מאוד.

לאחר שהחובט חבט כדור לתוך המגרש, תפקיד ההגנה הוא לתפוס את הכדור ולנסות לפסול רצים על מנת לא לאפשר לקבוצה התוקפת להתקדם ולקבל נקודות.

 סיכום בקצרה:

2 קבוצות, 9 שחקנים בכל קבוצה. 9 סיבובים המתחלקים ל2: התקפה והגנה, חצי סיבוב נמשך עד ש3 שחקנים מהקבוצה המתקיפה נפסלים. המטרה: להגיע הביתה כדי לצבור נקודה.

מונחים:

סטרייק: כדור העובר בסטרייק זון בלי שהחובט חובט בו לגבולות המגרש, או החובט פספס ולא פגע בכדור הנזרק לעברו.

סטרייק אאוט: 3 סטרייקים והחובט בחוץ.

בול: כדור שלא עבר בסטרייק זון והחובט לא ניסה לחבוט בו.

ווק: אחרי 4 בולים. החובט רשאי ללכת לבסיס ראשון.

פליי אאוט: כדור שנחבט נתפס באוויר לפני שפגע בקרקע.

גראונד אאוט: כדור שנחבט נתפס ע"י שחקן הגנה ונזרק לבסיס הראשון לפני שהחובט מגיע לבסיס.

הום ראן: כדור שנחבט מחוץ גבולות המגרש אבל בתחום החוקי. מגיע הביתה (וכך כל הרצים שעל הבסיסים) אוטומטית.

Click here to view the embedded video.

חלק ממשחק לדוגמא

זהו פחות או יותר. אשמח לענות על שאלות ולשמוע הערות והארות. אם הבנתם את הרעיון ומה צריך לשפר. את הנ"ל אפשר או להשאיר פה כתגובה או לשלוח לי במייל.

למי שהספיק לשכוח, בעוד יומיים (ביום שלישי) יתקיימו שני המשחקים הראשונים, ביניהם משחקה הראשון של ישראל נגד גאורגיה, במסגרת מוקדמות אליפות אירופה כאן במגרש הבייסבול של כפר הבפטיסטים שבישראל.

מי שקרא פה פוסטים קודמים שלי כבר מכיר את לוח הזמנים וכל שאר העניינים. הדבר האחרון שנותר לי לציין הוא שגם אם אינכם יכולים להגיע לעודד, יהיה ניתן לצפות במשחקים דרך רשת האינטרנט

וכאן יופיעו הסטטיסטיקות והלו"ז ושאר העניינים.

הנבחרת שלנו עבדה קשה ואני מאחל לה בהצלחה. מקווה לראותכם שם

נ.ב. הנה הרשימה של כל התחרויות במוקדמות, איפה הן מתרחשות, ומי כבר עלה

אז קודם כל, ליגת הבייסבול הישראלית של הIAB שהגיעה לשלבי האליפות בשבוע שעבר נחתמה בסדרת גמר של שני משחקים בין קבוצת ירושלים וקבוצת מודיעין כאשר קבוצת ירושלים יצאה המנצחת 2-0 והאלופה.

הנה סרטון קצר מהמשחק הראשון ובו ה"אייס" של ירושלים, אור גוטליב, פוסל בסטרייקאאוט שחקן של מודיעין.

Click here to view the embedded video.

מומלץ לצפות במסך מלא.

הדבר השני ובעצם העיקרי יותר הוא שאני רוצה להצטרף לחברתי ולומר שהגענו סוף סוף לחודש יולי המיוחל בו תארח נבחרת הבייסבול הישראלית (בנוסף לכמה נבחרות נוספות) את מוקדמות אליפות אירופה 2012 כאן בכפר הבפטיסטים (ליד פתח תקווה) בארץ הקודש!

את לוח הזמנים של התחרות כבר פרסמתי בפוסט הזה אבל בכל זאת רציתי להזכיר למי שכבר הספיק לשכוח.

הנה לינק לEvent של המשחק הראשון בפייסבוק. בואו לתמוך ולעודד!

ושיהיה בהצלחה!

הסופ"ש הקודם שלי התחיל בכך שמת לי המודם. והמחסור באינטרנט גרם לי להמשיך את הסדרה הזאת, סטאר דרייבר, מפרק 9 ועד הסוף.

שם מלא: Star Driver: Kagayaki no Takuto

שם מלא: Ano Hi Mita Hana no Namae wo Bokutachi wa Mada Shiranai

ז'אנר: דרמה

מספר פרקים: 11

עונה: אפריל 11

הסיבה שאני לא כותב תקציר היא בגלל שאני מרגיש שהוא לא רלוונטי ולא משקף את הסדרה ואופייה.

מעבר לאיכות ההפקה הגבוהה, העיצוב הכללי והצבעיים, עיצוב הדמויות, בחירת המדובבים והפסקול, הקסם של אנו האנה נמצא באיכות הדמויות והפיתוח שלהן. מצד אחד הסדרה מציגה סיפור עם פן א-ריאליסטי ומצד שני היא מציגה דמויות עגולות ועמוקות שקל להתחבר אליהן המתבטאות בצורה מאוד ריאליסטית, עמוקה ואמיתית ובאמת מתמודדות עם הסיטואציות שמולן בצורה אמינה.

אנו האנה היא בהחלט אחד הסדרות היותר מוצלחות ומפתיעות העונה (וזו עונה טובה!) . והנה אנחנו, שני פרקים מהסוף (בעצם, עוד טיפה יותר משבוע עד הסוף)  ואני באמת מאמין שנקבל סוף ראוי לסדרה מצויינת.

לסיכום, (ובעצם, הסיבה שבכלל כתבתי את הפוסט הזה), אני רוצה לשתף אתכם בעיבוד קטן שלי עם גיטרה קלאסית לשיר הפתיחה, Aoi Shiori של גלילאו גאליליי (הלהקה, לא איש האשכולות מהמאה ה17)

מקווה שתהנו.

]]> http://blogs.jiyuu.org/supika/?feed=rss2&p=278 2